״יין״ התנועה של הפאזה הנשית

״המאסטר יודע כיצד לשלוט בתנועה, על ידי כך שהוא מסכים כי יריבו יהיה זה אשר יקבע מהיכן היא מתחילה ולאן היא הולכת. כדי שדבר כזה יוכל להתרחש עליו לנוע ללא אגו, כשהוא משתמש ביכולות ההקשבה, הרגישות והיצירתיות שלו, תוך כדי שמירה על המבנה״

אחד הדימויים לסגנון הקונג פו שינג-אי צ'ואן הוא ״כותנה עטופה במתכת״, המעטפת החיצונית נראית כתנועות ברורות של הפקת כח, אולם בכדי להפיק עוצמות אלה, אשר אינן מבוססות על כוח ותנופה יש צורך בכותנה בפנים-רכות המאפשרת בחירה אחרת של הפקת עוצמה למען הפקת האנרגיה.

בכדי להבין את הכותנה הפנימית, הפאזה היינית של הפעולה ניתן להתבונן בפעולת הנשימה. פעולת הנשימה מבוססת על אנרגית יין, על פעולה נשית. אינני יוצא למען הנשימה, אל מסע למקום שבו נמצא האויר, כך שבעזרת כלים מיוחדים אוכל לאסוף אותו לשקים ולאחסנו כאספקה של אויר עבור הנשימה. לא, אני מאמין כי האויר הוא תופעה טבעית, אשר נמצאת בכל מקום וכל אחריותי היא להגדיל את הסרעפת בעזרת השרירים כך שבאופן טבעי האויר ייכנס מעצמו לחלל שנוצר וימלא את הריאות. כמה קלות במחשבה, כמה שחרור בשרירים הפועלים, וכמה אמונה במחשבה שיש מספיק אויר בעולם גם עבורי, ואין כל צורך להילחם בעבורו.

בצ'י קונג, ביוגה ואפילו בפיתוח קול, הנשימה המומלצת היא הנשימה הסרעפתית - הנשימה לבטן, לנקודת ה״דאן טייאן״ - ים הצ'י. זוהי הנשימה הטבעית של התינוקות ובעלי החיים. מספיק להסתכל על בטנו של כלב מתנשף בכדי להבין נשימה זו. ועדין, מתרגלים רבים מסתבכים בתחילת הדרך בנשימה הסרעפתית ומחליפים את כיווני התנועה כך שבשאיפה שרירי הבטן מתכווצים ובשאיפה מכווצים את שרירי הבטן. בלבול זה נובע לתפישתי מצורת המחשבה המאמינה שבכדי ליצור תוצאה עלי לעבוד ולהתאמץ, אם הפעלתי שרירים אני כנראה בדרך הנכונה לתוצאה, אולם במקרה של פעולה באנרגית יין, מחשבת המאמץ אינה מקדמת את התנועה ואף מפריעה לה, כאשר כל מה שדרוש מהמתרגל הוא לשחרר את שרירי הבטן, להגדיל את הסרעפת ועל ידי יצירת החלל לאפשר לאויר להכנס מעצמו. צורת מחשבה זו הדוגלת במאמץ עבור תוצאה, גורמת גם למתרגלי שינג-אי רבים להתקשות בהפקת העוצמה, היות והם מוסיפים לפעולה כוח המבוסס על מאמץ שרירים, אשר יוצר סטגנציה בתנועת הצ'י וחוסם את האנרגיה שלה כמו סכר על זרם הכוונה.

אם כן הנשימה מבוססת על פעולה באנרגית יין המשתמשת בשרירים על מנת ליצור חלל לאויר מתוך האמונה כי יש מספיק אויר בעולם והוא יכנס מתוקף העקרונות הפיזיקלים של העולם.

אין ואקום ואם יווצר חלל הוא יתמלא. מתוך התבוננות בפעולת הנשימה ניתן להבין כי אחד המרכיבים המרכזיים בכותנה הפנימית - פעולת היין היא האמונה. האמונה בכך כי יש בסיטואציה גורמים נוספים המשפיעים עליה חוץ מאשר כוחי שלי. הלוחם הלא מיומן לוקה באמונה הזו ומגיב מתוך רפלקס הכח של האגו ומנגנון ההשרדות. מתוך אנרגיה של התגוננות ופחד אל מול התנועה אשר הגיעה. צורת תנועה זו אינה מאמינה בשום דבר חוץ מאשר בכח השרירים ובתנופה והפחד אשר בה יוצר כיווץ שרירים מוגזם עד כמעט לסגירת הראיה וההקשבה, ובמקרים קיצוניים אף לקפיאה במקום.

טכניקה גבוהה מבוססת על האמונה כי ישנם עוד כוחות הפועלים בסיטואציה חוץ מאשר כוחי שלי.

איש חכם אמר פעם כי טכניקה גבוהה לא מנסה לייצר אנרגיה, אלא משתמשת באנרגיה הפוטנציאלית אשר כבר קיימת בתוך הסיטואציה. הגרביטציה, כח המשיכה כלפי האדמה, ומאזן הכוחות של כל אדם כלפי האדמה למען שיווי המשקל. הכח הנוצר מתנועה מעגלית והכוח החדש שנוצר כל הזמן מתוך מפגש הוקטורים עם התנועה שהגיעה. כל כך הרבה כוחות, כל כך הרבה אנרגיה פוטנציאלית. הלוחם המיומן יודע כיצד להשתמש בכל הכוחות האלו למען יצירת זרם תנועה חדש אשר עליו תנוע הטכניקה הגבוהה.

כיצד יוצר אומן הלחימה את הזרימה החדשה, כיצד הוא מסכם וקטורים אשר היו אמורים ליצור חיכוך והתנגשות, לתנועה זורמת והרמונית. מהתבוננות בזרימה שבטבע, ניתן לראות כי זרימה מבוססת על איזשהו סוג של משיכה מגנטית. מזרימת האלקטרונים שבזרם החשמלי בין הקטבים ועד זרימת המים לכוון כח המשיכה של האדמה. ניתן לראות כי זרימה מבוססת על כח משיכה חיצוני המופיע בכל סיטואציה. דוגמא נוספת היא כח המשיכה של הירח, אשר יוצר את הגאות והשפל. אולם בכל הכוחות המשפיעים על התנועה בטבע יש הפרדה בין האנרגיה היוצרת לתנועה. חוסר הזדהות בין הכח המניע לתוצאה. כח המשיכה פשוט קיים ללא תלות בקיום המים ובזרימתם וכך גם הירח נע במסלולו ולא עסוק בהשפעה שלו על האוקיאנוסים. לא כך הוא טבע האדם. הטבע האנושי מודד בכל רגע מול מפגש הכוחות את השגיו והצלחותיו, ומשליך את תוצאות מסקנותיו על הערך העצמי והרגשות.

לכן על מנת ליצור טכניקה גבוהה זקוק אומן הלחימה לניתוק מתחושות האגו, כך שיוכל לא להזדהות עם התנועה וליצור מה שהחכמה הסינית קוראת מצב רגשי של ״השגיות שקטה״.

אם כך, הטכניקה הגבוהה מבוססת על האמונה בכח משיכה חיצוני זה. השימוש במילה אמונה הוא היות וברגע המפגש, הדבר היחידי אשר נראה הגיוני ללוחם הלא מיומן, הוא רפלקס תנועת הכח עבור התגוננות או תוקפנות. על מנת לגלות את הטכניקה הגבוהה על אומן הלחימה לתרגל בחירה ריגשית אחרת אל מול התנועה. בשלב ראשון, לא להגדיר את התנועה אשר הגיעה למולי כחיובית או שלילית, אלא כערך מוחלט של אנרגיה. לאנרגיה זו אני רוצה לתת מקום, מקום בו אוכל לחקור בו את כיווני התנועה שבה, ולאן היא רוצה להתפתח - איזה מעגל חדש אוכל ליצור ממנה למען הטכניקה הגבוהה.

דרך ההצטרפות וההקשבה לתנועה אני יוצר חלל עבודה לטכניקה בו אוכל לחקור בחושי אומן הלחימה את אנרגית התנועה אשר הגיעה. המקום אותו אני יוצר הוא מאוד מוגדר - בין רגע המפגש הראשוני ועד למבנה שלי. בין שתי נקודות אלה מתרחש חלל העבודה.

כמו בתופעה הפיזיקלית הנקראת ״לולאת ההיסטרזיס״ (לדוגמא - דוד חימום מים חשמלי - הטמפ' בה הטרמוסטט מפסיק את פעולת החימום שונה מהטמפ' בה החימום חוזר לפעולה.) הנקודה הראשונה של המפגש איננה הנקודה בה תתחיל הטכניקה. הבחירה לתת מקום, ואפילו אם יהיה בן כמה מילימטרים, לתנועה אשר הגיעה, להצטרף אליה ולחקור את ההתנהגות שלה בסביבה מבוקרת, יוצרת נקודת התחלה חדשה.

התנועה הזו שבין שתי הנקודות יוצרת אנרגיה מגנטית כמו התנועה הסיבובית אשר בגנרטור. מגנטיות זו משפיעה על התנועה הראשונית ומוציאה מאיזון, כמו כח המשיכה של הירח, את היריב אשר יצר אותה, שואבת אותו לכוון חדש, ומוסיפה עוד אנרגיה פוטנציאלית לחלל העבודה.

וכל התהליך הזה מתרחש בשבריר שניה, בו אומן הלחימה יוצר מחומר הגלם של התנועה אשר הגיעה צורת תנועה חדשה של טכניקה גבוהה. תנועה אשר נוצרת כיש מאין מתוך חיבור האנרגיה הפוטנציאלית לבריאת תנועה חדשה שיש בה חווית יופי וריקוד של אנרגית התנועה.